החלטה בתיק פש"ר 1381-09

1.         לפני בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום, אשר ניתן לבקשת הנאמן, בהחלטת כב' הרשם (כתוארו אז) ברנר מיום 4.4.12.

2.         ההיתר שניתן נגע להמצאת בקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן ביום 29.2.12 (בקשה 110 בתיק הממוחשב) במסגרת הליכי פשיטת הרגל של המשיבה 1, החייבת (להלן: " הבקשה למתן הוראות").

רקע כללי

3.         הליכי פשיטת הרגל אשר במסגרתם הוגשה הבקשה למתן הוראות, החלו לבקשתו של נושה (עו"ד צברי). צו כינוס בעניינה של החייבת ניתן ביום 31.12.09. החייבת הוכרזה כפושטת רגל ביום 30.11.11.

4.         כפי שציין בית המשפט העליון, הליך פשיטת הרגל של החייבת אינו סטנדרטי. מתנהלים בעניינה של החייבת עשרות הליכים בגדרו של הליך הפש"ר ומחוץ לו (ר' למשל החלטות בית המשפט העליון בע"א 4037/12 רחל סופר-סייג נ' עו"ד איתן ארז, מנהל מיוחד (18.10.2012); ע"א 8875/11 רחל סופר-סייג נ' עו"ד איתן ארז  (09.09.2012)).

5.         במסגרת הבקשה למתן הוראות עותר הנאמן לכך שבית המשפט של פשיטת רגל יכריז כי כל נכסי, כספי וזכויות החברה שכונתה לשעבר בשם הנזכר כמשיבה 7 (Clanport International Limited) וכעת נושאת את השם הנזכר כמשיבה 8 (NET International Property Limited) (מדובר למעשה באותה ישות משפטית, שתכונה להלן גם: " החברה"), הם של החייבת בלבד ומוקנים במלואם לקופת פשיטת הרגל; להורות למשיבים 2- 3 להעביר לפקודת פשיטת הרגל סך של 4,815,687 ש"ח (קרן) אשר נגבה מכספי פקדון החברה מכח הסכם פשרה שנכרת ביום 18.11.10 עם החייבת בת.א. (מחוזי ת"א) 1790/03; לאשר את בטלות הסכם הפשרה הנזכר במובן זה שחבות המשיבים 4- 6 כלפי המשיבים 2- 3 תחזור במלואה ולא תוטל על נושי החייבת; ולהורות כי הנאמנים יכנסו בנעלי החברה לענין הליך ת.א. (מחוזי ת"א) 35769-04-11 הנוגע למימוש זכויות בנכס מקרקעין בפרוייקט "שער העיר" ברמת גן שהן, לשיטת הנאמן, זכויות החייבת עצמה באמצעות החברה.

6.         הבקשה למתן הוראות הוגשה לאחר שניתן, ביום 5.2.12, פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 9032/10 וע"א 7183/11 ובו נתקבלו בחלקם ערעורים של הנאמן (ושל עו"ד יהונתן צברי, ששימש אותה עת אף הוא כנאמן לנכסי החייבת, ושוחרר בינתיים מתפקידו), על החלטות של בית המשפט המחוזי בת.א. 1790/03 (החלטת כב' השופטת ד"ר אגמון גונן מיום 22.11.10) ובתיק הפש"ר (החלטה מיום 8.8.11). בפסק הדין האמור נקבע כי טענות הנאמנים לפיהן קיימת זהות בין החייבת לבין החברה וכי נכסיה של החברה הם נכסיה של החייבת (כמו גם סוגיות נילוות ותוצאות המשתמעות מכך לשיטת הנאמנים), צריכות להתברר בגדרה של בקשה במסגרת תיק פשיטת הרגל של החייבת.

7.         במסגרת הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום, עתר הנאמן להמציא את הבקשה למתן הוראות לידי החברה אל מחוץ לתחום השיפוט. יובהר כי החברה, כהגדרתה לעיל, היא חברה זרה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים.

8.         הנאמן כתב כי הבקשה מוגשת למען הזהירות בלבד שכן יתכן כי פרקליט מסוים (עו"ד יצחקניא) יאשר את הזהות בין משיבה 7 למשיבה 8 ואת הייצוג על ידו.

בהמשך אושרה אמנם מטעמה של החברה הזהות בין המשיבה 7 למשיבה 8 (ומדובר באותה ישות משפטית) אולם לא ניתן אישור לגבי ייצוגה של החברה לכל דבר וענין והוצהר כי משרד עורכי הדין שהגיש את ההודעה מונה אך ורק לצורך הטיפול בענין הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום ואין לו כל הרשאה אחרת (ר' הודעה מיום 25.6.12). הבקשה לא התייתרה אפוא.

9.         לגופו של ענין, תמך הנאמן את הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום (להלן גם: " בקשת ההיתר") בחלופות הנכללות בתקנות 500(7) ו- 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (" תקנות סדר הדין האזרחי" או " התקנות"), וכן טען כי הפורום המתאים לדון בתובענה הוא בית המשפט בישראל.

10.       במסגרת הבקשה לביטול היתר ההמצאה שהוגשה מטעם החברה נטען, בין השאר, כי בקשת ההיתר לא נתמכה בתצהיר או בראייה כלשהיא שיש בהם כדי לבסס אותה; כי גם אם אישר בית משפט לנאמן שלא להגיש תצהיר, עליו לבחון את הטענות המועלות בה ביתר קפדנות; כי טענות הנאמן הן כלליות; כי אין כל עילה לזהות את החברה עם החייבת (מטעמים שונים כמפורט בבקשה לביטול); כי הנאמן הסתיר מבית המשפט מידע ומסמכים מהותיים; כי הבקשה אינה נכנסת לגדר עילות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי; כי לא הורם הנטל לשכנע כי 'מתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה'; וכי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בעניינה של החברה.

בנוסף, בהתייחס לאמור בתגובה מטעם הנאמן שהוגשה לבית המשפט ביום 27.6.12, מוסיפה החברה וטוענת כי העלתה את התנגדותה להמצאה בהזדמנות הראשונה.

המצאה מחוץ לתחום - כללי

11.       כידוע, על גורם אשר מבקש היתר המצאה מחוץ לתחום וחפץ להקנות בכך לבית המשפט סמכות לדון בענינו של יריבו, מוטל נטל להוכיח כי העניין בא בגדר אחת החלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תקנה אשר קובעת "שורה של עילות המצאה, אשר המשותף להן הוא קיומה של זיקה מסוימת לישראל" (רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פרלמוטר (12.4.12) (להלן: "ענין רואים עולם")). בנוסף, על מבקש המצאה מחוץ לתחום להראות כי מתעוררת במקרה הספציפי "שאלה רצינית שיש לדון בה", כלומר שאין מדובר בתובענה טורדנית או תובענת סרק.

            על האמור יש להוסיף כי גם אם הוכחו התנאים הנזכרים, עדיין יש לבית המשפט שיקול דעת לבחון האם זה ראוי בנסיבות המקרה להתיר את ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט הישראלי. בחינה זו, כך נפסק, תתבצע בזהירות רבה. על בית המשפט לזכור, כי ייתכנו מצבים בהם מתן היתר המצאה יוביל להתנגשות סמכויות בין ערכאות שיפוט במדינות שונות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים.

לדין באורח כללי ר' למשל: רע"א 8042/12 רייפמן נ' Dr. Marc Richter (15.1.13) (להלן: "ענין רייפמן"); ענין רואים עולם; ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (4.9.07) (להלן: "ענין אשבורן"); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., נח(2) 465 (2004) (להלן: "ענין ראדא").

12.       עוד יוזכר כי בקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט הינה מעצם טיבה, בקשה הנדונה על-פי צד אחד. משמוגשת בקשה לביטולו של הצו (לפי תקנה 502(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי), הדיון בבקשת הביטול הינו למעשה דיון בבקשה המקורית, והנטל הוא על המבקש (ובמקרה דנן - הנאמן) (ענין ראדא; ענין אשבורן).

13.       קודם שנפנה לבחון את קיומם של התנאים הנזכרים לעיל לגבי היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, נדרש לשתי טענות/סוגיות מקדמיות - בענין מועד העלאת הטענה ובענין העדרו של תצהיר.